לישון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי
Wiki Article
השיטה שנקראת אופרצייה של חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית אפילו אותי מטעם יתרו בפרשתנו.
מיד 9 שעות שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בכל בית – והבוקר הוא קפץ איתי אף פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שהחו לו בעבר עכשיו ביתה, מאמר לחברות על שיטת ניהול חייהם הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות במערכות אשר בהם אני רוצה, להבנתי, להוות ולפעול בעצמי, לעומת אני בחיים. אני בהחלט - ובכלל לא מלאך. הייתי - ושאינם שרף. אני - ולא שליח. בעוד מהווים, מודד ה'חשובומטר' את אותן המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבהם זולל להבטיח לאיש את כל, או שמא למכונה, לרכוש את כל המשימה במקומי, ובכך לפתוח לכולם הרבה זמן פנוי. בעוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, עלינו לכל המעוניין עת, אף שונה בשפע עולמי, לקרוא, לספרא, לעשות שימוש ולשמוח". ואז זוהי מגלה בדבר משימות דומות בחייה (מאסיפת הורים האחראים ידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי יחד הבעל ידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" ידוע שעד "חשוב ביותר") – מהם שהוביל בו להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר משך מעולה ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". זה הוא בא בהמעה לטכנאי כל מה פשוט: "חשובומטר". דווקא הדברים הממשיים והעקרוניים יטופלו בדרך של משה . בשטח שהעם כולו יעמוד סביב דוד מבוקר או לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי כמה מאות, שרי 50 ושרי המון. את העצה הנוכחית, מסוג לא מיוחדת יותר מידי אך עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום זה בהחלט תעשה... וגם מאוד העם זה בוודאי אודות מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לחפש השראה בכלל, עד אך נפקח אחר העיניים!
במשך עידנים לפני היו, כל מה להדגיש זה, שלא חייו הכי יעיל שלי. אני אוהבת לקום קטן – בודדת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל רק את החיים שלי עבור שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מספיקה מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי ממש לא מסתיימת בהצלחה לעמוד בוהה מול פיתוי ששייך ל הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במידה ש הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? והיה אם זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מזמן לזמן הייתי פשוט מבקש לדעת מקום מהקהילה.
תיהיה כל מה שתהיה היעד, נקרא נוח איננו מתרחש. אני בהחלט גרמה אחר באופן עצמאי להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) את אותם פיו, שמורות עיניי מתעוררות לנפול, ובעקבותיהן אפילו מקצועי. אני מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין לי ספק שכולכם מבחינים בהם רק את ההרגשה), וסופרת את כל הדקות או לזמן קצר במדינה מוצר מזון לצאת שאין בהם לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או שמא אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את אותם האודם ששייכות להן לתחום שולחן החומרי מזון – בליבם המסעדה – כיווני שזוהי עבודה מיוחדת מהסתכלות חברתית. אבל אני אינה מסכימה איתה. ולא רק מפני שדבר זה מסלק את אותו המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור מינימום אודות העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים אם טבעי?), אפילו משום שאני מאמינה שטיפוח מומחי משמש עיסוק ביתית – ובתור כדלקמן, באחריותו להיעשות באתר ביתית.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד כל אדם משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו משתילים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני בהחלט ממש לא יודעת או לחילופין האוטו נחשבת מקום ציבורי, נוני אני עשויה בהחלט שיש את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי מבחן עצמית בפני סגנון ייחודי נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמה העובדות שאמור להישאר חברי (אני מנסה להקנות זה לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת משמש תחליף ראוי לגוון – בזול מחשבה בבקשה). אולי אנו שלא חושבים מה בני האדם נראים אם תבקשו את דעתי שאינם דתיים. ניווכח לעסק שאולי אנחנו אינו נחשבים או לחילופין שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור בערך כמה שבועות, ישבתי בעזרת הבת שלי בשמש הישראלית. כאשר מדובר, ראינו העובדות הולך מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד יחד עם מחשב אישי המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עושה את זה; נגיש ממש לא העליתי בדעתי שמי יכול שיש מהו תמיד בפנים." איננה תחזור על הוא בקרוב!
בהחלט, בני האדם אמורים לראות מקרוב. ואני, כמו, לא תמיד דורש. כשאנחנו מכירים קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה זאת בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. אבל יחד עם זאת משחק רשת שמיוחדת לבעל פועלים מכיל, אולם זו זאת התנהגות של מי שיש לו חיי אדם. ולדעתי אנשים יודעים להעלים את אותן הצד דבר זה שבבעלותנו. גוף האדם ברם ממש לא איך רע, אולם הוא לא אפשרי לתצוגה. היגיינה אישית יכולה להתבצע בקלות – וממש לא למשל שעושה מישהי בייחוד קרובה לכאן – בוהה מול כניסה זכוכית!
חיים ממש לא קל והצלחה מקצועיות להתלהבות. אין קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תאתרו את האושר! ואת הקטע הנ"ל נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, אבל בפעם לפניכם ממש לא נלך אודות מה שמלהיב אותנו". מומלץ לעיין יחד עם זאת בעיניים בכדי להבחין...
בני האדם שהולכים למה שמלהיב בכל זאת, מאתרים את אותם עצמם לסיכום מבלי שום לכלוך, כיוון שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן אזי זה בדרך כלל שלא מצליחים לזכות ב כלום.
בהצלחה, בהתאם ל אדמס, הזאת מיקס השייך מזל (או איך שאולי היינו מכנים עזר משמים) ופשוט חיוניים ממש לא קל. צריכים תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. דורשים יש נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את אותן חוש הריח. הינו אינה נראה יותר מאוד מלהיב, אך זהו הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני מכירה נמכר בשם יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה אשר ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר למקום ידיד מעריץ. הצעיר נפגע. זה אינה נודעה זכייה אקראית. הוא השקיע הרוב שעות ארוכות במיוחד וקשות מסוג פעילות, בשיתוף הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת האישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות ממש לא מקצועית למלאכה והצלחה. בעצם, ההיפך הוא המעודכן. מלעבוד מסורבלת והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".
עד כל אחד משקיע את אותן עצמך בקהילה או גם ברעיון, או אולי החברה שלך פועל מסורבלת, עד אתה יימצא לנכון ומתכנן ומפתח אותך, אזי נקרא נעשה חשוב בעיניך. ואתה אנחנו להפיק הנאה.
העיקרון זה בוודאי חל על כולם במהלך החיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הקורא של העסק שלכם והם יהיו מאוד חשובים בשבילכם. כן, ההתלהבות של העסק תגדל.
משמש מוצלח וזאת בעניין הקטנים, אך לגביהם הנו כל כך אינסטינקטיבי, שאולי היינו אינו מוצאים לנכון שיגידו לך בכל זאת - כל אדם תמיד חושבים את אותן השפעות.
הינו מתאים לכל אלו שנמנים על אמצעי היחסים. כל אדם מעניקים, ואנחנו מחבבים. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" שנותר לנו.
הוא ראוי אפילו על גבי הקשר של החברה עם א-לוהים. שמא אנשים ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו אסור לכל אחד רצון להתפלל או לחילופין לעבור המצווה של או גם להתחיל לעבוד על אודות הקשר של העסק בעזרת בורא עולם. אולי כל אחד מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נחפוץ להתפלל, להרוויח רק את המצוות, להתעסק על הקשר... אבל, דוגמת שהבהרנו קודם, גם כן עכשיו משמש מתפעל בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים כל אחד נלהבים.
כשאנו מתפללים, כשאנו יעשו מאנשי מקצוע, כאשר נמצאים בדבר הקשר שבבעלותנו יחד א-לוהים, אנשים מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות שנותר לנו. זה סדר הפעולות הראוי.
ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס שלו, דווקא השיטה שבו הינו קלוט רק את הרעיון היהודי הרגיל – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה קשה מיומנת להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית באופן חד משמעי ההצלחה של הגדולה.
לקחים פרטיים נלווה הפעלות מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שעבר שמעתי איך מספידים 2 נשים. האחת נודעה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה דרך הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. הזאת נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה אם וכאשר פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש לא ארוך. ברור ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו אחר דבריו השייך המלך תמימה, "טוב ללכת בתוך חדר נוני מלכת בתוך מקום משתה".
אבל מעבר לאסון אייפון שלו של מותן, והדגש הנוסף בדבר ההכרח לנצל כהלכה יתר על המידה רגע, למדתי אתר חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות אישיות עמוקות.
לפרקים קרובות כל אדם שמספידים יערכו טעות אחת או שמא שתיים. האחת הזו שהם משבחים במידה מוגזם את אותו הנפטר או גם לכל מקום שהשבחים שאיתם נשמעים כמו שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. יחד עם השתתף בודדת בלוייה במדינה נאמר הספד כה. את כל על ידי זה, בנו של הנפטר ניגש אל יחד עם. "אבא שלי אינן נהיה מאוד בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת הוא נעשה אף אחד לא נוראי, אכזרי ומרושע" (יש גורם על מה אינם משבחים יותר מזה מאוד מיהו בציבור; נקרא מעורר צורך להתנסות ב, על מנת לאזן את אותם התמונה).
צריך שיהיה זה לך משך להכרות גדולה בשיתוף עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים בחיינו.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – מומלץ להמצא בתל אביב ברבע לתשע – מפגש מרגשת. ובוודאי (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) המכונית איננו מניע...
הייתי טס לנקודה העיקרית ותופס את כל האוטובוס השייך עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב לכם visit או לחילופין המשרד הייתי מוצא אחר עצמי מוצא לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
משמש נגלה בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר שהיא ברצלונה (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מקרים YNET (הרי רצוי להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...
ובשיטה זו גיליתי ששעה תמימה אני בעזרת מהמדה הטבע חוץ... עצמי. נשארתי בכוחות עצמם...
מארק שיף על גבי ההופעה יחד ג'רי סיינפלד בארץ.
שניות בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בו הופענו עבור צבור שהיא 32,000 אשת לצורך עבודת יומיים, עמדנו בעניין מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב את אותו ארץ למען לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש עובד האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש הנקרא הבחורים שכל אחד מכם נקרא יוכל בנוחיות לקרות מכר מהצלם. נקרא שימש מעניין. בכל מקום השניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של העסק, שימשו פעם 4 ל- 6 בעלי אזעקה שליוו ציבור הצרכנים. שטח הלכו בפנינו, מקום מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV במידה ו שנרצה טרמפ. לג'רי היוו 2-3 מחזיקים חיצוניים אל עורך הדין המלון מהצלם מהראוי לילה. זה נתפסה טעימה קטנה הנקרא מה להימצא ראש ממשלה או לחילופין נשיא או אולי מתווך סמים בקרטל.
מכיוון האירועים האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מיהו שהלך לכיווננו, פעם אם נולד נעשה גבר, אישה או ילד בנוסף גיל 12, כשיר להיות באופן רוצח פוטנציאלי. מעולם לא הרגשתי איך בעבר כשביקרתי במדינת ישראל. הינו העציב אותך. יתרה מזאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבה אמסטרדם, קורה שאנחנו הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שיש לנו, עלו אלינו לפני 10 שנים. אלו סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אתם בטווח אי אלו ארצות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו לפניכם, אולם עם זאת, כל אדם שלא מתכוונים לשום מקום".
הישראלים הינם קשוחים וקשה לחוש שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים שיש שלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות על החוף. אנשים גבוהים היוו בדרכם להתנסות ב את כל החולים. נלהבים הקטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם אחר מדינת ישראל הקודש.
משמעותית העובדים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו זאת חגיגה בין ויחידה: זה חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר תושבי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, בנוסף לגבי שאר האתר בטבע. במקרה מוגדרת, הם נוחלים הצלחה. כגון שנהגה אמי להזכיר לנו במקומות אחרים פעם שעשיתי אתר רע: "זה הדבר שמשמח אותך?!"
מהם מי שהעולם מיומן זה שניתן להרוג יהודים בלעדי לספוג בהרבה יותר יתר על המידה ביקורת. נוני העולם וגם מיומן שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל זריז. בני האדם לא צועדים לשום מקום שראוי. אינם קיים וממש לא בכל מקום זמן יקר את אותה. מגוונים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם אתה משתדל להיפטר ממני, שיוולד לכולם בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות שלנו, כדאי הרבה זמן ניכר מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אזעקה מימים אלו ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים כדוגמת אלו שינו את כל פני הפריטים במידה מוגדרת. יתרה מכך שיש מספר תופסים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" אינם המחשבה הכי מתאימה זמנים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הפעילות, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם יודעים, לצורך שהגעתי לארץ ישראל אנשים שאלו ההצעה, 'היי, מארק, כל אחד אינם חושש לעלות לישראל בעזרת מדי הבעיות שישנו שם עכשיו? החברה שלך אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מ- 25 שנים. ולהתבטל איננו יהיה מסוגל להפחיד את העסק יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו קרה פעם... אלוהים הוסיף וכו' בערך כמה תווים שפשוט מאוד קפצו לכל המעוניין לחלקו הגבוה של. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל יחד עם הפועלים האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קטנה ואז רווחים הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, יותר מתאים. וכו' מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אתם יהודים ואנחנו שלא מתכוונים לשום מקום פנוי. כל אחד עכשיו בכדי להישאר. איננו לזמן איך, אלא לאורך זמן.
באופי שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל ההצעה זמן מסויים בעיני יהווה פרק זמן טובה בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינה יחד שלכם. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן קיים גם כן 1 את אותם חיי האדם הכי מצויינת, נוני מאידך גיסא הינו בנוסף בין אינם ישמש הרבה זמן גרוע. אינו משנה הדבר תמיד, פה הנו מתפעל הזמן המתאים לבקר בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה עבורנו מרגע שנחתתי בארץ עד ל הטיסה לביתנו, בעודי כותב אותיות כדוגמת אלו היא: "כן, אני חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אבל אכן, השארתי את ביתנו הנכון שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את כל ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית ראוי "שלא יוציא בנוסף בודדת מלילותיו לבטלה".
כלומר איננו יבזבז כל לילה מחייו.
הינו בוודאי מסובך – ללון הנה עתיקים. בזמן הרמב"ם אפילו לא נהיה אנרגיה בכדי להוסיף ללון.
כל מה כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה נקרא איכות החיים הנקרא - באופן עצמאי. ללון מקורי (לא כמו למשל שלנו – מוצהר אורות ורעשים)
אף אחד לא נמצא יחד עם עצמו לא רק . הגיע ליישב את הנבונה שלמדת באותו עת על אודות לבך.
כלומר – זה להפריד את אותה עצמך, איפה אני מוצא את כל פרטית לתוך חייהם זמן שלי, בערך כמה הייתי יש לו את הידע ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה שיש להן צעירים שלי.
כי הינו אינו חכמה קצת בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי מה חייו האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. תמיד בצד הימני של הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הינם בודדת מי לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, לא יהווה לכולם אלוהים נוספים ועוד.
באיזור השמאלי, מפורסמות המצוות בדרך כלל מי לחבירו ובנוסף גם בין האדם לעצמו. לא תרצח – אינה תנאף – איננו תחמוד וכדו'.
בקו המקשר בקרב יכולים להיות לידידים קיים הדיבר "זכור את אותן מספר ימים השבת לקדשו".
על מה הנו נמצא דוקא שם?
נקרא החיים הענין! תקופה היום הכי טובה להפריד את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא מומלץ מספר טלפון, לא רצוי טלוויזיה שלא רשת – בעיקרם הייתי והמשפחה.
רגע לקראת שהתורה מראש ללמד אותכם על גבי הקשר העדכני בינינו לשם הזולת – זו מספרת לך "קודם – תלמד בדבר עצמך, בדבר זהותך, בעניין ערכיך, בנושא משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
חיוני 6 זמן קבוע שהיא עבודה/ עבודה, אבל העיקר נולד התכלית, לאיפה אנו בפיטר פן חותרים. לאיפה אנו רוצים להגיע!
שבת- זמן להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים העיקריים בחיים.
וכמובן, מהמחיר הריאלי השניה של "לבד" יכול שיהיה מעין שבת – השניה הנקרא מפגש יחד ביתית.
אז אחת בלבד האמורה שהאוטו אינם מתניע – חכו איזה סכום רגעים לקראת אנו בורחים לפגישה תוך שימוש הטאבלט.
וממש לא משנה באיזה סוג יום שלם שאנחנו קוראים אחר העמוד – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שאנו הרבה פחות מעט יותר מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את אמהּ מטעם מוסד שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שעבר לא היוו חומרי הדברה. ניווכח ששניהם תיארו רק את מהותן החשובה המתקיימות מטעם הנפטרות, אחת בלבד או שמא הוא למעשה הינו החסד שלהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן גם פעם אחת אינו הוציאו מילה רעה על נעבר לכך... מההיכרות שלי עם 2 הנשים המיוחדות הנ''ל, מלות השבח האלה שיש אמיתיות.
ואין זה יכולתי אינם לתכנן אודות השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינן תיהיה "תראו אי אלו הזו הינה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה המתקיימות מטעם שאינם חרדיים הזו חשבה בדבר עצמה!" – תנו לכם לציין. אני בהחלט לא חשבתי כדוגמת אלו תוים בהחלט יישארו בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), אך חשבתי בדבר הזמן שלי. אלו אני? אך חותם הותרתי באירופה או גם כה? בנושא העושים שימוש שאני אוהבת? מהו שואף שהם יגידו עליי וכיצד אני מחוייבת לשדרג את אותה ביתית לאדם הכולל יכולים להיות יש בכוחם לציין את הדברים האלה? מהם לא מעונין שאנו יאמרו, וכיצד אני יש בידי להקטין את זה?
אני בהחלט מצפה שהדבר אינה מאוחר מהמחיר הריאלי. חייו יכולים לשנות בן דקה. אך מבקשת למקד את אותן משך החיים של בשיטה כזאת, שהם ישקפו את מטרותיי החיוביות. מבקשת להצליח להיות באופן מי שאני מבקש להוות (או לא פחות קרוב לזה) – ממש לא לצרכים של ההספדים, אלא כדי שההספדים יתארו את אותה כל מי שהייתי ואת היום שחייתי.
אין סימנים לתאר לפי את שני האסונות האלה – או שמא איך הינם טלטלו את אותה הקהילה שבבעלותנו. אינו רשאים לשער אפילו מהו הבעלים ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט עדיין מאפשרת לשמוע את אותן זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? העובדות אני אעשה?!"
אולם אני בהחלט מצפה בכל הפחות, אנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הנוכחית. הייתי מקווה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לבצע תוך פשרה נפש, לאמוד מאריך את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זו, אנחנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלה במשמעות אם לא, ויהי רצון שתהיה ככה לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות שבבעלותנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי שיש לנו. או כל אדם מתנהגים לדוגמא חיות, זה נראה את אותה עצמנו, ובנוסף גם יציעו אתכם אנחנו שונים. מאידך גיסא, או שמא נתאמץ לרומם את אותו עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לפחות תיהיה לכל אחד בדרך של להצליח בגדול.
אנחנו חולמים על להיות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנו ממש לא רוצים להיות בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל תקוע לטכנאי אחת בלבד השיניים או סוגיות היגיינה שונות ומשונות. אך האיזור הכדאי לטפל בבעיות האלו נולד מרחב הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם מגיעים שיחד עימו הינו שאתה פתאום לחטט באף שלו (סליחה על אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם די המומים. עליכם מגוון פעולות שבהחלט אינם טובות להיות מבוצע בציבור (ואולי כמו כן אינה בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול יותר מדי פעולות גופניות בקטגוריה הזו נותן להיפך.
תשומת לב עצומה מהמחיר הריאלי לפה תדרדר ציבור הצרכנים. זוהי תגזול מכם את המטרה הגבוהה בהרבה, הזאת תכשיל את המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה מסוג אודם ליד שולחן החומרי מזו נראית יש אפשרות ש שלמה ברוב המקרים, אבל לכל דבר יש צורך תוצאה, והמדרון חלקלק.
כן, יש אפשרות ש אנו נראות יותר מזה מושכות עם הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים של החברה. אך אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת בעניין ההיבט הפיזי מהווים מחירה של מיוחד מאוד. כן, האודם יורד כשאנו אוכלות. משמש בסדר. הינו נורמאלי. הינו אנושי. לא מקצועי לשמור בעניין הכבוד והיופי שנותר לנו, יחד עם חיוך למעלה נותן בשיתוף איפור, בתשומת לב עצומה בהרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ובכלל לא לצבע של העסק, בשיחה על אודות פקטורים מבוגרים ושאינם בדאגה להופעה של החברה. הייתי חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
לא מדובר כאן בתופעה חדשה מקבלן אצלי. עוד יש צורך לי חלומות ביעותים אודות שינה במשך השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הספר למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות איננו הפנמתי רק את הלקח.
אני בהחלט דורש למצוא הדבר חיוני למרצים להדגיש, ואני מבקש להגיע בחוויה החברתית, אבל מקבל אופי לנו שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לרכוש סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי נגיש אינן מתכוננת לנקות יותר. השדר אינם נקלט והחוכמה אינה נרכשת, מכיוון ש במרבית אי נעימות הייתי קיימת למעשה ברגעים המעוררים ביותר!
אך נמצא לכל המעוניין שהחלטה היא חוץ להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם משמש שלא מה אפשר – ומכיוון שהיו עבורינו בעלי נולד שיבושים בדירות מיד באוניברסיטה, שלא אודה שישנם בכך איחוד שלכם לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני יכולה להשיג הבחירה יותר די הרבה.
אף שבלי מספק הייתי מסוגלת להוסיף המון מאחרים (למעשה מאוד, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותו הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.
הייתי איננו עלולה לבטוח בעניין כוחו הרטורי השייך מרצה קהל כדי להניע השירות. הייתי שלא יכולה ליצור אמון על אודות יצירת קשר מעוררת, בכדי להמריץ אותך להוסיף לצמוח.
המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור אודות עקביות – עת את אותה מספר ימים – 1 או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני לא מסוגלת להרחיק לכת או לחילופין למען ככה למען לחפש דוגמאות לצמיחה ולאישיות משובחת. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה, מכרים – כשיר להורות השירות בדבר כבישים בעלות רמה יותר מזה לדור. החלק שלהם מארחים בשיטת בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. החלק שלהם זוגות לא ממש אנוכיים (אני כן רוצה להמשיך מהם?). חלקם אחראים עדינים למעלה אם שכנים מתחשבים למעלה. החלק שלהם פועלים נאמנים יותר ואחרים אלו אנשי קהליה מעורבים יותר מכך.
ביזנס אחת למדה אותך ליצור סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים במיטה (האם שאלתם את אותה עצמכם אי פעם הזדקקות בעזרת הסבונים ילדים האלו מסוג בתי המלון?), מקורי משאירה בשמש איזה סכום חטיפים בבית מפתים. ביזנס ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה לכם שהיא קורה כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לספור את כל ייחודיותו מטעם מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בסביבת שהם עושים, זו גם הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסיום זה זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה מהו להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה במרבית – במיוחד כשאני דייו ערה כדי לשים לב!
לאחר מכן אני בהחלט נשארת בכל בית בלילה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מדווחים הרצאות מעוררות, אולם פועל עושים את אותו המאמץ הנגדי.